החלטה בתיק ת"א 5611-09-13

בפניי בקשה לפטור מאגרה.

לטענת ב"כ המבקשת, המשיבים 1-3 נהגו למשוך סחורה מהמבקשת מבלי לשלם תמורה במשך תקופה ארוכה ולפזר המחאות והבטחות לתשלום חובם ללא כיסוי, שתפח מעל ל-1.4 מ' ש"ח (קרן בלבד) בשנת 2008. לדבריו, הפגיעה במבקשת הייתה גדולה במיוחד, והביאה לנזקים כלכליים קשים שהובילו אותה לקריסה כלכלית עד לסף פשיטת רגל. בנוסף לכך, התחייבו המשיבים לשלם ריבית, הנהוגה בבנק לאומי לישראל בע"מ בגין משיכות יתר חריגות, וחובם בגינה הנו בסך של למעלה מ-2.8 מ' ש"ח, נכון ליום הגשת התביעה. המבקשת מנסה לעלות על דרך המלך ע"מ להמשיך ולפרנס את עובדיה, ברם, אין היא יכולה לשלם את האגרה הגבוהה, הנגזרת מסכום התביעה, בסך של 133 אלף ש"ח. למבקשת חוב בסך של כ-595 א"ש לבנק המזרחי, וחוב בסך של כ-243 א"ש לבנק הפועלים. למבקשת נכס תעשייתי עליו רובצת משכנתא ללא הגבלה בסכום לטובת בנק הפועלים, ולכן לא ניתן ליטול בעד הנכס הלוואות נוספות. כמו כן, למבקשת כלי רכב ישנים ובלויים, אולם, אין אפשרות ליטול בגינם הלוואה, בשל ערכם הנמוך. לדידו, למבקשת סיכויים טובים מאוד לזכות בתביעה, שכן היא מגובה במסמכים ובהודאות בעלי הדין בחובות. באי כוח המבקשת אינם מקבלים כל תשלום בגין הייצוג, ושכרם הוסדר בהתאם להצלחת התביעה. לאור העובדה שהמבקשת הנה חברה, אין לה בני משפחה שמהם היא יכולה ליטול הלוואה, ונוכח מצבה הכספי הקשה, אף גורם לא מסכים להלוות לה כספים.

לטענת ב"כ המשיבים 1-3, למבקשת אין יריבות עם המשיבים 2 ו-3, שכן הם נושאי משרה במשיבה 1, וכי כל העסקים שהיו, אם בכלל, היו בין המבקשת למשיבה 1. מכאן, שדין התביעה כנגד המשיבים 2 ו-3 להידחות. לטענתו, המבקשת קיבלה את כל התמורה בעד הנייר שסיפקה למשיבה 1. המבקשת העלימה תקבולים שקיבלה מן המשיבה 1 מבלי שאלו נרשמו בספריה. לטעמו, מדובר בתביעה מופרכת וחסרת סיכוי. לטענתו, עיון במאזני המבקשת, ובדוחותיה הכספיים מעלה כי היא בעלת נכסים רבים. ערך הציוד של החברה הנו בסך של כ-3 מ' ש"ח, וערך המלאי שלה הנו בסך של כ-13 מ' ש"ח, נכון לשנת 2011. לדבריו, מחזור המבקשת עומד על כ-30 מ' ש"ח וייתכן וזה גדל בין השנים 2012-2013. בנוסף, נראה כי שכר בעלי המניות קפץ דרמטית בין שנת 2010 לשנת 2011, מ-386 אלף ש"ח ל-1.1 מ' ש"ח, ואלו רוקנו את נכסי המבקשת. המבקשת לא הציגה מאזן בוחן לשנת 2012 ולמחצית שנת 2013, ואלו היו יכולים ללמד יותר על מצבה הכלכלי של המבקשת. לטענתו, היתרה השלילית של המבקשים בבנק אינה יכולה כשלעצמה ללמד על מצבה הכלכלי של המבקשת. על כן, ברי כי מהמסמכים שצירפה המבקשת, רב הנסתר על הגלוי.

ב"כ המבקשת טען בתגובה, כי המשיבים 1-3 לא צירפו כל תצהיר התומך בטענותיהם והדבר נובע בגלל חששם של המשיבים מהצהרה כוזבת. לטענתו, המשיבים 2 ו-3 מנסים להתחמק מההליך בטענה כי אין יריבות כלפיהם, ברם, הם חתומים על שטר ערבות אישית. המשיבים 1-3 מנסים להטעות את בית המשפט כשהם טוענים כי שילמו את מלוא החובות, ברם שכחו כי בהליכים אחרים, הודו כי חייבים לכל הפחות 400 אלף ש"ח, ואף חתמו על כך בתצהיר שאותו הגישו להוצאה לפועל. המשיבים 1-3 אף חיזרו אחר המבקשת על מנת להגיע עמה להסדר תוך שהם מודים בחובם. לדבריו, מלאי המבקשת אינו בשימוש, ואינו יכול להימכר. בנוסף נטען, כי לא ברור מהיכן שואבים המשיבים 1-3 את הנתונים אודות מחזור המבקשת, שכן בשנת 2011 עמד מחזורה על סך של 21 מ' ש"ח בלבד, ואילו בשנת 2012 הוא ירד לסך של 12 מ' ש"ח. לטענתו, נתח הרווחים היה דל, כשמחזור המכירות, אינו משקף בהכרח רווחים. לדבריו, הטענה בדבר חלוקת דיבידנד בסך של למעלה ממיליון ש"ח אינה נכונה, שכן רוב בעלי המניות עובדים אצל המבקשת וחלקם אף ויתרו על שכרם ע"מ לאזנה, ולמנוע את קריסתה. מאזן 2012 מלמד על כך שהמבקשת נמצאת בהליכי התייעלות, ומכאן שתשלום האגרה אינו אפשרי והוא עשוי אף למוטט את המבקשת באופן סופי. לדבריו, ככל שתתבקש המבקשת לצרף את מאזן 2012, היא מבקשת להגישו לעיונו של בית המשפט בלבד. ב"כ המבקשת מוסיף, כי בעלי המניות של המבקשת הסתבכו בחובות אישיים שנטלו לצורך החברה שבבעלותם. לטענתו, המבקשת פרשה בפניי בית המשפט את מצבה הכספי, והנכס שבבעלותה הוא מקור לחמה ובו מצוי בית המסחר שלה. לדידו, המבקשת הוכיחה כי סיכוייה לזכות בתביעה רבים, תוך הצגת שטרות ערבות, משכון ברשם המשכונות, והערת אזהרה. בנוסף לאמור, יש לקחת בחשבון, כי ערכאות קודמות השתכנעו על בסיס ראיות אלו ומינו כונס נכסים למכירת הנכס של המשיבים. ככל שהבקשה לא תתקבל, מתבקש בית המשפט לפטור את המבקשת מאגרה באופן חלקי, עד לסכום של 2,884,408 ש"ח, שהנו הסכום שאותו חבים המשיבים למבקשת ללא הנזקים.  ככל שבית המשפט לא השתכנע מטענות המבקשת, הוא מתבקש לקבוע דיון במעמד הצדדים, על מנת להיווכח מקרוב, בצדקת טענותיהם.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.

תקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז- 2007 (להלן: "תקנות האגרות") קובעת שזכאות לפטור מאגרה מותנית בהוכחת שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, השני, עילת התביעה נשוא בקשת הפטור מאגרה בעלת סיכוי. ההלכה הפסוקה מורה כי על הטוען שהוא נעדר יכולת, לפרוש בפני בית המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, על מנת לשכנעו בטענתו שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה (ראה ע"א 229/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח' (פורסם במאגרים, 31.12.89).

מעיון בחומר שהונח בפניי, עולה כי המבקשת הציגה בפני בית המשפט דו"חות כספיים הנכונים לסוף שנת 2011 בלבד, אף על פי שבידיה דו"חות כספיים לשנת 2012, כפי שצוין בטענותיה. כמו כן, תדפיסי חשבונות הבנק שצירפה המבקשת מתייחסים אך ורק עד ליום 7.5.13 בבנק המזרחי, ועד ליום 24.5.13 בבנק הפועלים. בהתחשב בכך שהבקשה לפטור מאגרה הוגשה ביום 2.9.13 ברור אפוא כי המסמכים שהגישה המבקשת אינם מעודכנים, ואין בהם כדי לשקף את מצבה של החברה לאשורו. טענת המבקשת לפיה בעלי מניותיה הסתבכו בחובות אישיים, וכי מצבם הכספי קשה מאוד, לא גובתה במסמכים ו/או בתצהירים התומכים בטענה זו. לעניין זה, קבעה הפסיקה לעניין בחינת יכולת הגיוס של חברה, כאמור:

"עם זאת הדגיש בית המשפט כי ניתן להיזקק למצבם הכלכלי של בעלי המניות במסגרת הדיון בבקשה לפטור מאגרה, וזאת מקום בו הדבר נדרש לצורך בחינת "מצבה האמיתי של החברה", דהיינו לצורך בחינת יכולתה לגייס את הסכום הדרוש לשם תשלום האגרה ממקורותיה העצמאיים, וזו לשונו: "יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה - בחינה (כך במקור - ע.א.) המצב האמיתי של החברה - יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה." (עניין בלורי, פס' 7)." (רע"א 302/13 רימונים חברה להשקעות בע"מ נ' ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ, 21.4.13).

בענייננו, בהעדר נתונים מפורטים ומעודכנים ובהעדר פירוט מצד המבקשת אודות מאמציה לגייס את סכום האגרה מקרב בעלי מניותיה ומנהליה, לא מצאתי מקום אפוא להיעתר לבקשת הפטור במלואה. המבקשת לא פרשה את מלוא התמונה אודות מצבה הכלכלי, ודי בכך, כדי לדחות את בקשתה. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שדוחו"תיה הכספיים של המבקשת מצביעים על מגמת הפסד בין השנים 2010 - 2011, ובהתחשב בכך שהמבקשת מנהלת תביעה נוספת, שם נדחתה בקשתה לפטור מאגרה (ת"א 30496-08-13), הנני סבור שיש מקום ליתן מתן פטור חלקי מתשלום האגרה דהיינו  עד לסך של 1.5 מ' ש"ח, וזאת בשים לב לכך, שמצבה הכלכלי של המבקשת אינו מן המשופרים. יתרת האגרה תיפרס ל-6 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 13.11.13  ובכל 13 לחודש קלנדרי לאחר מכן עד לסיום החוב שאם לא כן, תביעתה תימחק, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ד, 20 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.